בשנת 1999 ביקש פרופ' סוגטה מיטרה מעובדיו לקדוח חור גדול בחומה שהפרידה בין משרדיו לבין שכונת העוני הצפופה ששכנה בסמוך. במקום הותקנה תחנת אינטרנט - מתקן קבע שהכיל מחשב עם מסך מגע וקשר אינטרנט חינם. הרעיון היה לאפשר לילדים והנערים של פרוור העוני לבוא במגע ישיר ובלתי אמצעי עם הטכנולוגיה החדשה, ללא כל הדרכה או השגחה. התחנה הפכה להצלחה מיידית בקרב תושבי השכונה, בעיקר הילדים. אלה החלו להשתמש במחשב ללא כל הכשרה מוקדמת ותוך שעות התחילו לגלוש ברשת האינטרנט. מאז תפש פרוייקט HOLE IN THE WALL תאוצה, התפרס על פני ערים נוספות ובעיקר נודע בעולם כולו ועורר פליאה גדולה. האמנם בלי הדרכה, ללא כל ידע קודם, מסוגלים ילדים, אם מספקים להם תנאים, לפרוץ לעולמות ידע חדשים?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בעקבות התנסויות אלו פיתח פרופ' מיטרה את –SOLE  (סביבת למידה בהתארגנות עצמית) הפועלת ומתפתחת באוניברסיטת ניו-קאסל באנגליה. סביבה המבוססת על שאילת "שאלות גדולות" ויציאה לחקר ולמידה משותפת. מיטרה מתאר כיצד ילדים ללא הדרכה עוברים תוך זמן קצר מפעילות כאוטית אל למידה מסודרת, רבת עומק ויצירתיות. הדבר היחיד שהתווסף הוא "הסבתא" – מבוגר תומך ומעודד שלא מתערב כלל בלמידה ובתכניה, רק יוצר סביבה חמה ותומכת.

 

נושא נוסף שפרופ' מיטרה מקדם ומפתח בימים אלו הוא - מבחנים עם אינטרנט פתוח. הוא מאמין שהשינוי המשמעותי בחינוך יתרחש רק כאשר ישתנו דרכי ההערכה. מבחנים עם אינטרנט פתוח יביאו לשינוי מהותי במבנה תכניות הלימודים, ולתפישות חדשות לחלוטין לגבי מה ואיך לומדים.

 

בנוסף לפיתוח דרכי פעולה נועזות ופורצות דרך המשנות את מערכות החינוך במאה ה-21, מתמחה פרופ' מיטרה בשאילת שאלות המערערות על המובן והברור מזה מאות שנים. 

 

הוא קורא לבחינה מחדש של מקצועות היסוד. האם קריאה, כתיבה, ומתימטיקה מהווים עדיין את הבסיס לכל? הוא מציע לבחון שלושה מקצועות יסוד חדשים שיענו, לתפישתו, באופן רלוונטי בהרבה על צרכי העידן החדש – הבנה (היכולת לתקשר כבסיס לשיתופי פעולה), שיתופי פעולה (עבודה רשתית), ואסטרטגיות מיחשוב (computing).